<h1>הרוקח סימן תס"ז</h1>
<h2>דף צה.</h2>
כל קבוע כמחצה על מחצה. דווקא בדבר חשוב או בריה כגון ט' צפרדעים ושרץ אחד ביניהם או ט' חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה, אבל בדבר שאינו חשוב לא וכל האיסורין הנבטלין הן אינן חשובין לכך מתבטלין ולא נאמר קבוע. ותדע כשהקשה בפרק כל הזבחים שנתערבו וליבטלו ברובא הוה ליה למימר לאלתר כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ולא אמר אלא המתין עד שאמ' בעלי חיים חשיבי ולא בטלי אז הקשה לו ונמשוך חד ונימא כל דפריש מרובא פריש ואמר כל קבוע משום דכבר אמר שהוא חשוב לכך שייך ביה כל קבוע. ולגבי סנהדרין דאזלינן בתר רובא רובא נייד, ותו לא אמרי' כל קבוע אלא בספיקא כגון זורק אבן לגו בפרק שור שנגח ד' וה' אפי' אם ט' כותים וישראל אחד ביניהם הזור' שם אבן שמא תפול על ישראל כמו על הכותי דממה נפשך על אחד מהם תפול וכיון דספיקא אמר קבוע שלא נודע על מי תפול, וכן ט' שרצים וצפרדע ביניהם או ט' צפרדעים ושרץ ביניהם ונגע באחד מהם כיון שהוא לא נגע אלא באחד כמו נגע בשרץ כמו בצפרדע, אבל בסנהדרין רואין אנו להדיא שהמיעוט יחלוקו על הרוב אזלי בתר רובא. והא דאמרי' בפרק מי שמתו מדלגין היינו על גבי ארונות דרוב ארונות דעלמא יש בהן פותח טפח ומיעוט דעלמא אין בהן, שמא בארונות שהיו מדלגין היה בכולן פותח טפח ומספיק' אנו יודעים אם יש ארון שאין בו פותח טפח לא נאמר בו קבוע.
<h2>דף ק.</h2>
והא דאמר בריה חשובה ולא בטלה זה אינו אלא בדבר שאיסורו חל בשעת ברייתו כגון נמלה בפרק בת' דמכות לרבי שמעון אפי' חטה בריה היא ולגבי גיד הנשה בפרק גיד הנשה, אבל שור הנסקל דאיסורו אינו מברייתו אלא גמר דין לא. ויש כל דבר שאיסורו משעת ברייתו ואיסורו שוה בכל אותו המין כמו גיד הנשה אסורין כל הנמלות וכל טבל אסור ואותו איסור משעת ברייתו, מה שאין כן בשור הנסקל ובחטאות המתות. וקשה מאגוזי פרך ורימוני בדן לכך הכל מותרין כזה דלא חשיב בריה אלא שאיסורו משעה שנברא ואיסורו שוה בכל מין כזה, אבל אגוזי סתם ורימוני סתם אין איסורן שוה בכל אגוזים ורימונים דעלמא, וכן שור הנסקל אין שוה בכל השוורים. והא דפליגי רבנן במכות משום דבעו בריית (האמה) [נשמה] כמו נמלה וגיד הנשה ולא חטה, ורבי שמעון סבר אף חטה. וגבי ביצה נמי בפ"א די"ט, והא דאמרינן ביצה בששים אסורה בביצה שיש בה אפרוח. והא דמקשי (בפ"א) [בפרק בתרא] דע"ז ולחשוב נמי ככרות בפסח דאית ליה תרי חשיבותא דאיסורן שוה בכל (מחיצות) [חמיצות] שבעולם וגם חשוב ואיסורו איסור הנאה וחתיכה הראויה להתכבד בפני האורחים מה שאין כן בשור הנסקל דאסור בהנאה ובפרק הערל (ע"ש בתוס') ובפ' גיד הנשה. נקוט כלל זה בידך כל דבר שחשו' משום דראוי להתכבד בה היינו דוקא בדבר שמות' בהנאה אם לא היה האיסור בעין אבל בדבר שאסור בהנאה אפי' אם לא היה בעין אם היה בעין לא נא' בו הואיל וראויה להתכבד אם היו מותרין בהנאה השתא מיהת לא חשיבי מאותו הטעם, אבל דבר שדרכו למנות לא בעינן שום חשיבות יותר אע"ג שאסורין בהנאה.
